טיפול בנשירת שיער: מה באמת עובד, לפי סוג הנשירה

לאבחן לפני שמטפלים

טיפול שיעיל בצורה אחת של נשירה עשוי להיות חסר תועלת לחלוטין בצורה אחרת. נקודת הפתיחה היא לכן אף פעם לא מוצר. היא בדיקה.

הרופא מסתכל על אופן הפיזור של הנשירה, על הצפיפות ברקות ובקודקוד, על מצב העור שבין השערות. לרוב הוא נעזר בדרמטוסקופ, זכוכית מגדלת מוארת שמגדילה את הקרקפת ומראה את מצב פתחי הזקיקים. הבדיקה הזאת עונה על השאלה שממנה נגזר כל השאר: האם הזקיק עדיין חי, או שרקמה סיבית תפסה את מקומו?

זקיק חי אפשר להחזיר לפעולה. זקיק שנהרס, לא. שום מולקולה מוכרת לא מצמיחה שערה במקום שבו יחידת הזקיק נעלמה. זהו גבול חד, והוא מסביר למה ההמשך של המאמר הזה מפריד בין צורות הנשירה ולא בין המוצרים.

לפי המקרה מצטרפות בדיקת דם ולעיתים ביופסיה קטנה של הקרקפת. הכרת מחזור צמיחת השערה עוזרת גם היא לפרש את מה שרואים: שערה צומחת במשך שנים, אחר כך נחה, אחר כך נושרת. נשירה יכולה אפוא לשקף פשוט מחזור שיצא מאיזון, וזה הפיך, או מזעור הדרגתי של השערה, וזה הרבה פחות הפיך.

אלופציה אנדרוגנית: שתי מולקולות, וזהו

אלופציה אנדרוגנית היא ללא ספק הצורה הנפוצה ביותר. היא נובעת מרגישות תורשתית של הזקיקים ל-DHT, נגזרת של טסטוסטרון. תחת ההשפעה שלו כל מחזור מייצר שערה דקה וקצרה קצת יותר, עד שהיא כבר לא יוצאת החוצה. המפרצים נסוגים, הקודקוד מתדלל, הכתר נשאר. סולם נורווד משמש כדי למקם את הנסיגה הזאת.

רק שתי תרופות נשענות על תיק מדעי מוצק, וההנחיות האירופיות מציבות אותן בקו הראשון.

מינוקסידיל נמרח על הקרקפת, בתמיסה או בקצף, פעמיים ביום. הוא מאריך את שלב הצמיחה של השערה ומשפר את אספקת הדם המקומית. קיימים שני ריכוזים: 2%, שמתאים לגברים ולנשים כאחד, ו-5%, שמיועד לגברים. זה לא מוצר עם תוצאה מיידית: תנו לו ארבעה עד שישה חודשים לפני שאתם שופטים משהו, ובשבועות הראשונים צפו לעיתים קרובות לשלב של נשירה חולפת, שמבלבל מטופלים רבים וגורם להם לוותר שלא בצדק.

פינסטריד נלקח דרך הפה, במרשם רופא. הוא חוסם את האנזים שהופך טסטוסטרון ל-DHT ומוריד כך את רמת ה-DHT בקרקפת. היעילות שלו בהאטת הנשירה מתועדת היטב בספרות. אבל הוא מחייב מעקב רפואי אמיתי. אצל מיעוט מהגברים מדווחות תופעות לוואי בתחום המיני, ובנוסף להן דווחו ותועדו גם מחשבות אובדניות. די בכך כדי להצדיק שיחה עם הרופא המטפל במקום הזמנה של המולקולה באינטרנט. אצל נשים בגיל הפוריות פינסטריד אסור בשימוש בגלל הסיכון לעובר זכר.

לשני הטיפולים האלה יש אותה מגבלה, וכדאי להכיר אותה לפני שמתחילים: התועלת נעלמת ברגע שמפסיקים. הם בולמים תהליך, הם לא מתקנים אותו. תוך חודשים ספורים בלי טיפול הקרקפת חוזרת למצב שבו הייתה נמצאת ממילא. זו התחייבות לטווח ארוך, לא קורס טיפולי.

ההשתלה: הטיפול העמיד ביותר

במקום שבו הזקיק נעלם, שום מוצר לא יחזיר אותו. ההשתלה נשארת הטיפול העמיד ביותר באלופציה אנדרוגנית, דווקא משום שהיא לא מעוררת כלום: היא מעבירה שערות שכבר צומחות.

השתלים נלקחים מאזור התורם, בעורף ובצדי הראש. הזקיקים שם אינם רגישים ל-DHT מבחינה גנטית. אחרי שהם מושתלים מחדש בחלק העליון של הראש הם שומרים על התכונה הזאת וממשיכים לצמוח כרגיל, לכל החיים.

היום שולטות שתי שיטות. FUE שולפת את יחידות הזקיקים אחת אחת בעזרת מיקרו-פאנץ', מקדח חלול זעיר בקוטר של פחות ממילימטר, ואחר כך משתילה אותן בחתכים זעירים שהוכנו מראש. DHI משתמשת בעט משתיל שמנקב ומניח את השתל בתנועה אחת, מה שנותן שליטה עדינה יותר בזווית ובעומק.

הניתוח מתבצע בהרדמה מקומית, במהלך יום אחד. השתלים שהושתלו מאבדים את גבעול השערה בשבועות שאחרי, תופעה נורמלית שמדאיגה מטופלים רבים, ואז הצמיחה מתחילה סביב החודש השלישי. את התוצאה הסופית שופטים אחרי שנים עשר חודשים, לפעמים קצת יותר בקודקוד.

תנאי אחד חשוב יותר מבחירת השיטה: הנשירה חייבת להיות מיוצבת. השתלה בראש שהאלופציה בו עדיין מתקדמת במהירות, אצל מטופל צעיר, חושפת לתוצאה שיוצאת מאיזון תוך שנים ספורות, עם אזור מושתל שנשאר שלם בתוך שיער טבעי שממשיך ללכת. בגלל זה הטיפול התרופתי והניתוח אינם מנוגדים זה לזה ולעיתים קרובות משולבים יחד. מצבים אחרים פוסלים את הניתוח, ואת ההתוויות הנגד בודקים תמיד לפני שקובעים תאריך.

אלופציה אראטה: מחלה אוטואימונית, לעולם לא אינדיקציה להשתלה

לאלופציה אראטה אין שום קשר להתקרחות התורשתית. זו מחלה אוטואימונית: מערכת החיסון תוקפת את זקיק השערה ועוצרת את צמיחתו בבת אחת. התוצאה האופיינית היא כתם עגול אחד או כמה, עם עור חלק, שהופיעו תוך שבועות ספורים על קרקפת תקינה לגמרי מסביב.

הזקיק אינו הרוס. הוא הושבת. בחלק לא מבוטל מהצורות המוגבלות נצפית צמיחה חוזרת ספונטנית, לפעמים תוך חודשים ספורים, בלי שום טיפול. מנגד, המחלה יכולה להתפשט לכל הקרקפת ולהגיע לגבות, לריסים ולזקן. המהלך נשאר בלתי צפוי, וזה מה שהופך אותה לקשה לחיים בדיוק כמו שהיא קשה לטיפול.

הטיפול הוא דרמטולוגי. סטרואידים מקומיים או בהזרקה לתוך הכתמים בצורות המוגבלות. בצורות הנרחבות והעמידות, הכניסה של מעכבי JAK שינתה את התמונה: התרופות האלה בולמות את מסלול האיתות שמזין את התקיפה החיסונית, וניסויים בשלב 3 שפורסמו ב-New England Journal of Medicine הראו צמיחה חוזרת משמעותית אצל חלק ניכר מהמטופלים. הן מחייבות מעקב מעבדתי ומרשם של רופא מומחה.

דבר אחד ודאי ושווה לחזור עליו: אלופציה אראטה אינה מטופלת בהשתלה. להשתיל שתלים באזור שמערכת החיסון תוקפת פירושו לחשוף אותם לאותה תקיפה עצמה. המרפאה דוחה פניות כאלה.

אפלוביום טלוגן: לתקן את הסיבה, לא יותר מזה

אפלוביום טלוגן הוא נשירה מפוזרת על כל הראש, שבאה בעקבות אירוע מסוים בפיגור של חודשיים עד שלושה. לידה, ניתוח, חום גבוה, ירידה מהירה במשקל, זעזוע נפשי, חוסר ברזל, הפרעה בבלוטת התריס: הגוף מעביר בבת אחת שיעור חריג של שערות לשלב הנשירה.

השערות יורדות בחופנים בזמן הצחצוח. זה מרשים למראה, וזה כמעט תמיד הפיך.

הטיפול מסתכם בזיהוי הגורם המפעיל ובתיקון שלו, ואז בהמתנה. בדיקת דם מחפשת חוסר ברזל, חוסר איזון של בלוטת התריס, מחסור בוויטמינים. תוסף מוצדק רק אם הבדיקה מראה מחסור ממשי: ליטול ברזל בלי להיות בחסר לא מוסיף כלום וגם לא חף מסיכון.

הצפיפות חוזרת בדרך כלל תוך שישה עד תשעה חודשים אחרי שהסיבה הוסרה. לערום תוספים, תרחיצים ושמפואים בתקופה הזאת רק מוסיף רעש ומונע מכם לדעת מה בעצם עבד.

אלופציה צלקתית: לכבות את הדלקת, לא לצפות לצמיחה

אלופציה צלקתית היא הצורה היחידה שבה הזקיק אובד באמת. דלקת כרונית הורסת את החלק של הזקיק שמכיל את תאי הגזע, ורקמה סיבית תופסת את מקומו. העור נעשה חלק, מבריק, בלי פתחים נראים לעין.

מטרת הטיפול היא לכן לא הצמיחה מחדש. היא לעצור את ההתקדמות: סטרואידים מקומיים או בהזרקה, אנטיביוטיקה שניתנת בשל השפעתה נוגדת הדלקת, מווסתי חיסון לפי האבחנה המדויקת שקובע הרופא העור, לרוב אחרי ביופסיה. ככל שמתערבים מוקדם יותר, כך גדול יותר השטח שנשמר.

השתלה אפשרית לפעמים כאופציה, אבל רק חודשים אחרי כיבוי מלא של הדלקת, ולעולם לא על מחלה פעילה. ההחלטה הזאת שייכת לרופא העור ולמנתח יחד.

טריכוטילומניה: הבעיה היא לא הקרקפת

טריכוטילומניה היא הפרעה בשליטה על דחפים: האדם תולש את שערותיו שוב ושוב, לעיתים קרובות בלי מודעות מלאה למעשה. באזורים המעורבים רואים שערות שבורות באורכים לא אחידים, וזה מבדיל אותם בבירור מהכתמים החלקים של אלופציה אראטה.

שום תרחיץ לא מטפל בזה. הטיפול הוא פסיכולוגי, והטיפול ההתנהגותי להיפוך הרגל הוא הגישה המקובלת. לעיתים מצטרף אליו טיפול תרופתי. הקרקפת עצמה מתאוששת יפה מאוד ברגע שהמעשה נפסק, כל עוד המשיכה לא נמשכה שנים.

מאיפה מתחילים

ייעוץ, לא הזמנה. המשותף לכל המצבים האלה הוא שאבחנה שגויה מובילה לחודשים אבודים ולפעמים לטיפולים מיותרים.

אם הנשירה תורשתית ומתקדמת, כדאי לדון בטיפול התרופתי מוקדם, והשתלת שיער בטורקיה מביאה את הפתרון העמיד לאזורים שכבר התדללו, ברגע שהמצב התייצב. אם היא מפוזרת וטרייה, חפשו את הסיבה לפני שאתם קונים משהו. ואם היא מציירת כתמים חדים, זה הרופא העור שצריך לראות, ומהר.

הצוות של ד"ר גיניק בוחן כל תיק לפני שהוא מציע ניתוח, ומפנה לטיפול רפואי כאשר הניתוח אינו מתאים.

מקורות

Adil, A., ו-Godwin, M. (2017). The effectiveness of treatments for androgenetic alopecia: A systematic review and meta-analysis. Journal of the American Academy of Dermatology, 77(1), 136-141. https://doi.org/10.1016/j.jaad.2017.02.054

Kanti, V., Messenger, A., Dobos, G., Reygagne, P., Finner, A., Blumeyer, A., et al. (2018). Evidence-based (S3) guideline for the treatment of androgenetic alopecia in women and in men, short version. Journal of the European Academy of Dermatology and Venereology, 32(1), 11-22. https://doi.org/10.1111/jdv.14624

King, B., Ohyama, M., Kwon, O., Zlotogorski, A., Ko, J., ו-Mesinkovska, N. A. (2022). Two phase 3 trials of baricitinib for alopecia areata. New England Journal of Medicine, 386(18), 1687-1699. https://doi.org/10.1056/NEJMoa2110343

Asghar, F., Shamim, N., Farooque, U., Sheikh, H., ו-Aqeel, R. (2020). Telogen effluvium: A review of the literature. Cureus, 12(5), e8320. https://doi.org/10.7759/cureus.8320

Filbrandt, R., Rufaut, N., Jones, L., ו-Sinclair, R. (2013). Primary cicatricial alopecia: diagnosis and treatment. Canadian Medical Association Journal, 185(18), 1579-1585. https://doi.org/10.1503/cmaj.111570