סולם נורווד: שבעת השלבים, ומה הם באמת משנים

כלי לתיאור, לא תחזית

הסולם מתאר את הגאומטריה של האובדן: איפה השיער נעלם, ולפי איזה שרטוט. הוא לא מודד את הסיבה ולא את הקצב.

להבחנה הזאת יש השלכות מעשיות. שני גברים שמדורגים באותו שלב 3 יכולים לנוע בכיוונים הפוכים: אחד יישאר יציב חמש עשרה שנה, השני יגיע לשלב 5 בתוך ארבע שנים. מה שכן מלמד על הקצב הוא הגיל שבו הנשירה התחילה, וההשוואה בין שתי תמונות שצולמו בהפרש של שנה. התקרחות שמתחילה בגיל צעיר בשנות העשרים היא סימן כבד בהרבה משלב 4 שהופיע בגיל חמישים.

הסולם גם לא אומר למה אתם מאבדים שיער. הוא תוכנן למנגנון אחד בלבד: התקרחות אנדרוגנטית, כלומר מיניאטוריזציה הדרגתית של הזקיקים, אותם חללים קטנים בעור שמייצרים כל שערה, בהשפעת הורמון שנגזר מטסטוסטרון. ההורמון הזה, דיהידרוטסטוסטרון או DHT בקצרה, מקצר את מחזור החיים של הזקיק הרגיש. השערה חוזרת דקה יותר וקצרה יותר, עד שהיא נהפכת למוך שאף אחד לא רואה.

נשירה במוקדים עגולים, או דלילות מפוזרת על כל הקרקפת, לא נקראות בסולם הזה. הן שייכות לסיווגים אחרים לגמרי.

מאיפה הסולם הזה בא

ג'יימס המילטון מפרסם ב-1951 את התיאור השיטתי הראשון של צורות ההתקרחות הגברית, ומצביע על תפקידם של האנדרוגנים בתהליך. הסיווג שלו מועיל אבל כבד, עם קטגוריות שנוגסות זו בזו.

ב-1975 רופא העור אוטר נורווד מעדכן אותו על בסיס סדרה של 1,000 מטופלים. הוא מצמצם את הכל לשבעה שלבים קריאים ומוסיף את הווריאנטים מסוג A, בשביל המקרים שלא נכנסו לשרטוט של המילטון. זו הגרסה שכל העולם משתמש בה מאז. קוראים לה גם סולם נורווד-המילטון, או סולם המילטון-נורווד.

שבעת השלבים, מתוארים כדי שתזהו אותם במראה

קחו אור מלמעלה ומראה מלפנים. טלפון שמשמש כמראה שנייה מספיק כדי לראות את הקודקוד, כלומר את החלק העליון של הראש.

שלב 1

אין אובדן שנראה לעין. קו השיער נמצא במקום המקורי שלו, זה של גיל ההתבגרות. זו נקודת ההשוואה, לא שלב בהתקרחות.

שלב 2

נסיגה קלה של המפרצים, אותם שני אזורים משולשים משני צדי המצח, מעל הרקות. הנסיגה סימטרית ומתונה, בסדר גודל של סנטימטר עד שניים. שימו לב: השרטוט הזה תואם לעיתים קרובות למה שקרוי קו שיער בוגר, התפתחות נורמלית לגמרי של המצח הגברי בין גיל עשרים לשלושים. גברים רבים נעצרים כאן לתמיד. העמקה של המפרצים הרקתיים מסמנת התקרחות רק אם היא ממשיכה להתקדם.

שלב 3

השלב הראשון שרופאי עור רואים בו התקרחות במובן הקליני. המפרצים עמוקים בבירור ומשרטטים אות M מובהקת, לפעמים V. הקרקפת נראית באזורים האלה תחת אור ישיר. האובדן נשאר קדמי.

שלב 3 קודקוד

אותה נסיגה קדמית כמו בשלב 3, אבל עם הידלדלות שמתחילה בחלק העליון של הראש. שני האזורים נשארים מופרדים ברצועת שיער באמצע. הווריאנט הזה שכיח, וקשה לזהות אותו לבד: דלילות בקודקוד מתגלה כמעט תמיד על ידי מישהו אחר, או בתמונה שצולמה מהגב.

שלב 4

המצח נסוג רחוק יותר, ואזור קירח בבירור התבסס על הקודקוד. רצועת שיער שעדיין סבירה מחברת בין שני צידי הגולגולת דרך האמצע. הרצועה הזאת היא סימן הזיהוי של שלב 4: כל זמן שיש בה צפיפות, אנחנו לא בשלב 5.

שלב 5

אותו שרטוט, במידות גדולות יותר. הרצועה המרכזית הידלדלה ומעבירה אור. שני האזורים הקירחים על סף מפגש, בלי להיפגש עדיין.

שלב 6

הרצועה נעלמה. המצח והקודקוד הם כבר משטח קירח אחד. מה שנשאר משרטט פרסה בצדדים ובחלק האחורי של הראש. כמה שערות דקות יכולות להישאר למעלה, בלי לכסות שום דבר.

שלב 7

השלב המתקדם ביותר. נשאר רק כתר צר מאוזן לאוזן, לעיתים נמוך על העורף, והשיער הזה עצמו דק מהרגיל. זה המצב של נשירת שיער חמורה שכיסוי מלא שלה כבר לא בהישג יד.

הווריאנט מסוג A, זה שמשנה את האסטרטגיה

נורווד תיאר גם התקדמות מקבילה, שמסומנת 2A עד 5A, שנוגעת למיעוט קטן של גברים ושמפספסים אותה בקלות מפתיעה.

בווריאנט מסוג A קו השיער נסוג בצורה אחידה, מקדימה לאחורה, בלי שהמפרצים יעמיקו לצורת M ובלי שייפתח חור בקודקוד. המצח עולה כמו גאות, ושומר על גבול ישר פחות או יותר. גבר בשלב 4A איבד אותו שטח כמו שלב 4 קלאסי, אבל החלק העליון של הראש שלו שלם.

למה זה חשוב בניתוח? כי האסטרטגיה שונה. בשלב 4 קלאסי צריך להכריע בין שני אזורים מרוחקים, המצח והקודקוד, עם מלאי שתלים מוגבל. ב-4A כל השטח שצריך לכסות רצוף: מסמנים קו שיער אחד ומתקדמים אחורה. התוצאה יוצאת לרוב הרמונית יותר באותו מספר שתלים, כי אין אזור ביניים שצריך לחבר. מצד שני, סוג A שממשיך להתקדם ימשיך לסגת, וקו שסומן נמוך מדי היום הופך למלכודת בעוד עשר שנים. לכן השרטוט נדון בפירוט עם הצוות הכירורגי לפני הניתוח.

מה שלב אומר במספר שתלים ובמלאי אזור התורם

כאן הסולם חוזר להיות שימושי. שטח שצריך לכסות מתורגם למספר שתלים, כששתל הוא יחידה זקיקית שנלקחת מהחלק האחורי של הראש ונושאת שערה אחת עד ארבע שערות.

שלבים 1 ו-2: אין מה לנתח

הנשירה לא התבססה, והתערבות בקו שעוד עלול לסגת מייצרת פער לא אסתטי כמה שנים אחר כך.

שלבים 3 ו-4: החלון הנוח ביותר

בשלב 3 ובשלב 3 קודקוד מדובר בדרך כלל ב-1,500 עד 3,000 שתלים, תלוי אם מטפלים רק במפרצים או גם בקודקוד. בשלב 4 סדר הגודל עובר ל-3,000 עד 4,000. אזור התורם עדיין שלם, וניתוח אחד מספיק במרבית המקרים.

שלבים 5 עד 7: להכריע במקום לכסות

בשלבים 5 ו-6 הדרישה התאורטית עוברת לעיתים קרובות 4,500 שתלים, וזו בדיוק הנקודה שבה כל ההיגיון מתהפך.

כי המחסום הוא לא השטח שצריך לכסות, אלא המלאי שקיים. אזור התורם, אותו כתר בחלק האחורי ובצדדים, מכיל רזרבה סופית שלא מתחדשת. הוא חסין גנטית ל-DHT, ולכן הוא מחזיק כשכל השאר נופל, אבל אי אפשר לקצור ממנו בלי סוף בלי לדלל בסוף גם אותו. שלב 6 דורש אם כן הכרעה מוצהרת: להעדיף צפיפות ברורה בחזית הראש, זו שנראית במראה ובתמונות, על פני כיסוי אחיד וחלש על כל השטח. התוצאות שלנו לפני ואחרי מראות את ההיגיון הזה בפעולה על שלבים מתקדמים.

בשלב 7 הכתר שנשאר בדרך כלל דל מדי כדי להזין כיסוי אמין. שיפור חלקי לפעמים עוד אפשרי, שיקום מלא כבר לא.

מה שהסולם לא מודד

שני שדות עיוורים, ושניהם חשובים.

הסולם מתעלם לחלוטין מאיכות השערה. הוא לא לוקח בחשבון את הצפיפות לסנטימטר מרובע, לא את עובי הגבעול, לא את התלתול, ולא את הניגוד בין צבע השיער לצבע העור. והפרמטרים האלה משפיעים המון על מה שרואים בסוף. גבר עם שיער עבה וגלי בשלב 4 יכול להיראות פחות פגוע מגבר בשלב 3 עם שיער דק וחלק. זו גם הסיבה שתחילת נשירה נשארת בלתי מורגשת זמן רב: השיער מידלדל לפני שהוא נושר, וההידלדלות הזאת לא נרשמת בסולם.

הוא גם לא מיועד לנשים. ההתקרחות הנשית לובשת צורה אחרת, הידלדלות מפוזרת שמרחיבה את הפסוקת המרכזית ומשמרת את קו השיער, והיא מדורגת בסולם לודוויג ובשלושת השלבים שלו, לא בשבעה. להחיל את נורווד על מטופלת פשוט לא הגיוני.

ולבסוף, לאמינות שלו יש גבולות. העבודות שמדדו את ההסכמה בין כמה רופאי עור שדירגו את אותם מטופלים מצאו התאמה מתונה בלבד: הגבולות בין שלבים סמוכים מטושטשים, ושני רופאים מתלבטים באופן קבוע בין 3 ל-4. הוצעו סיווגים מפורטים יותר כדי לתקן את זה, למשל שיטת BASP, שמשלבת את צורת השרטוט עם הצפיפות שנשארה. אף אחד מהם לא הדיח את נורווד מהשימוש היומיומי, כי אף אחד מהם לא מהיר כמוהו.

למה שלב לבדו לא מספיק כדי להחליט על השתלה

שלב עונה על השאלה איפה אני עומד. הוא לא עונה על השאלה מה צריך לעשות.

שלושה נתונים חסרים, והם שוקלים יותר. קודם הגיל, כי לפני גיל שלושים השרטוט הסופי של ההתקרחות עוד לא נכתב. אחר כך ההתייצבות: הנשירה עדיין מתקדמת, או שהיא נעצרה? ולבסוף מלאי אזור התורם, שצריך להספיק לשטח שמכוונים אליו היום וגם לניתוח שני אפשרי בהמשך.

לנתח התקרחות שעדיין פעילה בלי ייצוב רפואי, זה להסכים לראות אזור קירח מופיע מאחורי השיער המושתל. השתלים שהוכנסו, מצידם, לא נושרים: הם שומרים על העמידות של האזור שממנו נלקחו. אבל השערות המקוריות שמסביבם ממשיכות ליפול אם שום דבר לא עוצר אותן. התוצאה מתיישנת אז רע, לא בגלל ההשתלה, אלא בגלל שכל השאר זז.

לכן שלב הוא נקודת פתיחה לפגישת הייעוץ ולא מסקנה. בדיקת הקרקפת וההיסטוריה של הנשירה עושות את השאר. אם אתם רוצים לדעת איפה אתם עומדים לפני שאתם זזים ממקומכם, הדף האם אני מועמד מתאים להשתלת שיער מרכז את הקריטריונים שאנחנו בודקים, ואתם יכולים לשלוח לנו תמונות דרך טופס יצירת הקשר כדי לקבל חוות דעת ראשונה. הצוות שלנו מבצע השתלת שיער בטורקיה בכל השלבים שניתן לנתח, והדבר הראשון שאנחנו מסתכלים עליו הוא לא המספר, אלא מה שנשאר מאחור.

מקורות

Hamilton, J. B. (1951). Patterned loss of hair in man: types and incidence. Annals of the New York Academy of Sciences, 53(3), 708-728. https://doi.org/10.1111/j.1749-6632.1951.tb31971.x

Norwood, O. T. (1975). Male pattern baldness: classification and incidence. Southern Medical Journal, 68(11), 1359-1365. https://doi.org/10.1097/00007611-197511000-00009

Guarrera, M., Cardo, P., Arrigo, P., & Rebora, A. (2009). Reliability of Hamilton-Norwood classification. International Journal of Trichology, 1(2), 120-122. https://doi.org/10.4103/0974-7753.58554

Hong, H., Ji, J. H., Lee, Y., Kang, H., Choi, G. S., & Lee, W. S. (2013). Reliability of the pattern hair loss classifications: A comparison of the basic and specific and Norwood-Hamilton classifications. The Journal of Dermatology, 40(2), 102-106. https://doi.org/10.1111/1346-8138.12024